Featured Posts

חשיבות התמיכה בחולה

אחת הבעיות המרכזיות ממנה סובלים חולי הסרטן היא ההתמודדות הנפשית עם המחלה, אשר לעיתים אף משפיעה על מצבה הקליני. חולים אשר גישתם למחלה היא אופטימית נהנים מאורך ואיכות חיים גבוהה יותר מאלו שנכנעים מבחינה נפשית למחלה (Derogatis, Abeloff & Melisaratos, 1979).


הרופאים והאחיות עושים ככל שביכולתם לעזור ולתמוך במישור הקליני. רוב הצוותים הרפואיים מאומנים ומיומנים במענה רפואי, אך עם זאת אין ברשותם ידע או כלים לתמוך ברמה הנפשית. אחד מהרגעים החשובים, ואולי אף הקריטיים ביותר, בהם מעורב הצוות הרפואי הוא רגע מתן הבשורה על המחלה בפני החולה. הרגע שבו נחרץ גורלו של החולה והוא מתמלא בחוסר וודאות. במחקרם של שוורץ, לוי, רסין וסילנר (2006), אשר בדקו את תפקיד הצוות הרפואי בבשרו בשורות מרות, ניתן לראות כי לצוות הרפואי יש תפקיד חשוב באופן שבו החולה מקבל את הבשורה, ומתוך כך, האופן שבו הוא מתייחס למחלתו בהמשך. כאשר הצוות לא מיומן בדרך העברת הבשורה, ועושה זאת באופן שגוי, הוא עלול לפגוע בחולה.


מחלת הסרטן הינה מחלה נפוצה, אחוז האנשים המתמודדים עם מחלה זו עולה משנה לשנה (ברחנא וליפשיץ, 2003). בהתמודדות עם המחלה משתתפים יחד עם החולים גורמים נוספים בסביבה הקרובה כמו משפחה, עמיתים לעבודה וחברים. עבור חולים רבים חוויית גילוי המחלה נתפסת כחוויה קשה וטראומתית (פינוס וסוסקולני, 1996). כמו כן, גם בפניי האדם התומך בחולה ניצב קושי. הוא מלווה את קרובו מול מציאות חדשה הכואבת גם לו, ויחד עם זאת מוטל עליו תפקיד נוסף – תמיכה וליווי של החולה, ברוב המקרים ללא שום ידע מקדים, הדרכה או הכשרה מתאימה למצב שכזה. במקרים רבים התומך לא משתף ומדבר עם המתמודד על קושי, פחד או כאב שיש לו בנושא, מפני שההנחה הבסיסית הרווחת אצל תומכים רבים היא כי עליהם להיות "חזקים" עבור המתמודד עם מחלת הסרטן. בעקבות חוסר בכלים לתמוך בחולה נוצר, במקרים רבים, ריחוק בינו לבין האנשים הקרובים אליו ביותר, ובשל כך מתמודדים רבים מעידים על קושי וניתוק מהסובבים אותם בתקופת המחלה. (אטיאס ושרעבי, 2010).


ישנן מספר דרכים לשפר את התמיכה במטופל, הראשונה והמרכזית ביותר הינה תקשורת פתוחה. בד זו על התומך לדבר, לשתף, להגיד מה כואב, לבטא אינטימיות ופגיעות ובכך לאפשר לחולה לבטא את עצמו באותה הדרך. דרך נוספת לתמיכה היא שאילת שאלות; במקרים רבים התומכים נוטים לעזור לאדם חולה ללא בדיקה עימו מה תהיה דרך טובה עבורו. הנחה זאת מוטעית ומסוכנת מכיוון שבדרך כלל התומך יעזור לחולה בדרך שבה היה רוצה שיתמוך בו, והיא לא בהכרח הדרך הנכונה עבורו. הדרך הפשוטה והנכונה לתמוך באדם היא ע"י שאילת שאלה כמו- איך אפשר לתמוך בך? מה אתה מצפה ממני? (בנימין, 1990). הדרך השלישית לתמיכה בחולה הינה קבלת דרך ההתמודדות שלו. כל אדם מתמודד עם תקופת הטיפולים והמחלה בדרכו, ועל התומך לכבד ולקבל את דרך ההתמודדות של החולה.ההתמודדות עם סרטן יכולה לגרום לחולה לעשות שינויים מהותיים בהתנהגות, דרך חיים, או כל דבר אחר. על מנת לאפשר לחולה מרחב בטוח להשתנות, על התומך לכבד ולקבל כל שינוי המתחולל בו (אלון, 2011). הדרך האחרונה לתמוך בחולה באופן הנכון ביותר היא דרך האופטימיות והתקווה. במקרים רבים התמודדות עם סרטן יכולה לגרום לחולה ולתומך בו לדאוג ולפחד מהמוות. על פי מחקרם של שוורץ ואחרים( 2006)


מטופלים רבים יעדיפו לא לדעת את תחזית הרופא לגבי הזמן הנותר להם לחיות. יש חשיבות רבה לתמיכה חיובית ולעידוד החולה ולהימנע ממשפטים "חסרי תקווה" ועל כן, על הסובבים את החולה (הצוות הרפואי והתומכים) להקפיד בשימוש תקשורת איכותית וחיובית.


לסיכום, תמיכה באדם קרוב החולה היא משימה מורכבת. עלינו להתמודד עם אותו קרוב, בנסיבות שונות לחלוטין מהרגיל, לקבל אותו ולהיות איתו שם, עם כל הפחדים שיעלו, הכאבים, השאלות, הכעסים, וכל דבר אחר. ניתן לראות במצבים קשים אלו הזדמנות, הזדמנות ליצירת שינוי, שיפור מערכות היחסים וסיכוי ליצירת איכות חיים טובה יותר שתצמח מתוך הקשיים הרבים.


ביבליוגרפיה


אטיאס, ע', ושרעבי, מ' (2010). קבוצת תמיכה להורים לילדים חולי לויקמיה. בטאון הסיעוד האונקולוגי , 16-21. אלון, ש' (2011). התערבויות קבוצתיות בחולים אונקולוגיים- מודלים ויישומים. פסיכו-אקטואליה, 19-24. בנימין, א' (1990). הראיון המסייע. תל אביב: ספרית פועלים. ברחנא, מ', וליפשיץ, א' (2003). אומדן הסיכון לחלות במחלה ממארת בישראל. נדלה ב- 19 יולי, 2012, מאתר משרד הבריאות: http://www.old.health.gov.il/Download/pages/colorect_Feb2003B.pdf. פינוס א' וסוסקולני ו' (1996). הערכת מצב נפשי, תמיכה חברתית ותפיסת המחלה אצל חולי סרטן בביקורם הראשון במרפאה האונקולוגית. חברה ורווחה: רבעון לעבודה סוציאלית, 343-359. שוורץ, ת', לוי, א', רסין, מ', סילנר, ד' (2005). תפקיד המטפלים בבישור בשורות מרות מנקודת ראות של חולים, רופאים ואחיות. ביטאון הסיעוד האונקולוגי בישראל, 6-12. Derogatis, R & Abeloff, M & Melisaratos, N. (1979) Psychological Coping Mechanisms and Survival Time in Metastatic Breast Cancer. Jama, 242 (14), 1504-1508. doi:10.1001/jama.1979.03300140020016

#מאמרים

כל הזכויות שמורות לגיא תבורי

  • w-facebook
  • LinkedIn Clean
  • Twitter Clean